בן ליזל ומקס. נולד בי"ג באדר תש"ה (26.2.1945) ברמת גן. גדל במשפחה עם ארבעה אחים ואחיות.

דן יוסף (דני) גדל במושב הדר עם בעמק חפר, בן להורים שלחמו על הקמת המדינה ונטעו בילדיהם את האמונה בארץ והאהבה לה. למד בבית הספר במושב את לימודי היסוד, ב-1961 נסעה המשפחה לשליחות בחוף השנהב ושם הוא השלים את לימודי התיכון.

ב-1963, לקראת גיוסו לצבא, חזרה המשפחה לארץ והתיישבה בהרצליה.

דני התגייס ב-1963 ושירת שירות מלא בחיל השריון. השתחרר ב-1966 בדרגת סמל ראשון.

מעט אחרי שחרורו מצה"ל הוא נישא לצביה. נולדו להם שני בנים – עדי וטל.

דני היה איש עסקים מוערך ומוכר בעירו הרצליה. למרות עיסוקיו הקפיד להתייצב למילואים כל אימת שנקרא וזכה להערכה רבה ממפקדיו ומעמיתיו. בצבא הוא רכש חברי אמת, שליוו אותו כל חייו.

ב-1980 נישא ללאה. לזוג נולד בן - גל. דני היה אב אוהב ותומך לכל ילדיו.

רב-סמל דני גויס למילואים ב-6.6.1982, בפרוץ מלחמת לבנון הראשונה (שלום הגליל). הוא לחם בגדוד שריון בגזרה המזרחית בלבנון.

ביום חמישי 10.6.1982 הפציצו מטוסי חיל האוויר בטעות כוחות שריון ישראליים בלבנון. יחידתו של דני נפגעה בהפצצה, שישה לוחמים נהרגו ועשרות נפצעו, בהם הוא היה הפצוע הקשה ביותר.

דני הועבר לבית החולים "זיו" בצפת ובהמשך ל"רמב"ם" בחיפה, שם נאלצו לקטוע את שתי רגליו. אחר כך הועבר ל"תל השומר", שם שהה בשיקום עד פברואר 1983.

אחרי השיקום שב להרצליה, למשפחתו ולעסקיו. כתושב הרצליה מוכר ומוערך הוא התבקש על ידי ראש העיר אלי לנדאו להיות נציב תלונות הציבור בעיר ועשה זאת במסירות. כך, במשך שנים הקדיש זמן ואוזן קשבת לתושבי העיר, ועזר ככל יכולתו.

דני תמיד שידר "עסקים כרגיל", בנה יחסי אמון וידע להרגיע ולהאציל על האחרים משלוות רוחו. עם הזמן הוא גם בלט כסמל ומופת למשפחות ולפצועים רבים, שזכו לשמוע ממנו דברי עידוד. החוסן הנפשי שלו חיזק לא רק את משפחתו, אלא גם מאות פצועים ונכים שהיו קרובים לייאוש בשל הקשיים.

פציעתו, ועשרות הניתוחים שעבר בשנים הבאות, לא מנעו ממנו להמשיך לחיות, אלא אף אתגרו אותו למצות את החיים. הוא הירבה לטייל בעולם בכיסא גלגלים וב-1996 אף לקח את שלושת בניו למסע קמפינג ביוון, בסיוע חברו הקרוב הרצל.

דני גרינשפן נפטר ביום ו' באב תשנ"ז (9.8.1997). בן חמישים ושתיים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בהרצליה. הותיר אחריו שלושה בנים ואחים.

"בחייו היה דני סלע איתן, שהעניק כוח ואהבה לכל הסובבים אותו", כתבו אוהביו, "והותיר לאחר מותו מורשת מכובדת של ערכים – אהבת הארץ וכל אדם. הוא עמוד האור שאנו חובקים ומעריכים, מוקירים ואוהבים".